ירידה בתפקוד הריאתי היא גורם סיכון אפשרי לפרפור פרוזדורים (Atrial fibrillation – AF). עם זאת, יש מעט נתונים על הקשר הזה באוכלוסיות אסיאתיות. מטרת מחקר זה היתה להעריך את הקשר בין ירידה בתפקוד הריאתי לבין שכיחות AF במחקר עוקבה פרוספקטיבי בקרב קוריאנים בגילאי 40-69.
עוד בעניין דומה
המחקר היה מבוסס על רפואת קהילה והשתתפו בו כ-9,631 מטופלים קוריאנים הסובלים מ-AF, עליהם בוצע מעקב של עד 12 שנים. AF בנקודת ההתחלה זוהה באמצעות אלקטרוקרדיוגרפיה (אק"ג) שבוצעה במהלך הביקור בנקודת ההתחלה ו/או באמצעות דיווח של המטופל על אבחנה שנקבעה על ידי רופא טרם נקודת ההתחלה.
באופן דומה, AF חדש שהתפתח לאחר נקודת ההתחלה זוהה גם כן באמצעות בדיקות אק"ג דו שנתיות, ו/או באמצעות דיווח של המטופל על אבחנה שנקבעה על ידי רופא, בין הביקורים. אם זוהה AF גם באמצעות אק"ג בביקור, וגם באמצעות דיווח עצמי, זמן התפתחות ה-AF הוגדר כמועד המוקדם מביניהם.
הגיל החציוני של המשתתפים במחקר היה 50 (טווח בין רבעוני, 44-60) שנים, מתוכם 4,633 (48.1%) היו גברים. החוקרים מצאו כי השכיחות של AF בנקודת ההתחלה היתה גבוהה משמעותית בקרב נבדקים ברבעונים הנמוכים יותר של forced expiratory volume in secondי(FEV1%) החזוי (1.2% ברבעון התחתון לעומת 0.3% ברבעון הגבוה ביותר; p<0.001).
לאחר התאמה של גורמי סיכון לב וכלי דם, %FEV1 חזוי ו-forced vital capacityי(FVC%) היו שניהם גורמי סיכון עצמאיים ל-AF בנקודת ההתחלה. כמו כן, במהלך תקופת מעקב חציונית של 138 (טווח בין רבעוני, 70-141) חודשים, תועד AF חדש ב-162 נבדקים (1.7%). גם עבורם, לרבעונים הנמוכים ביותר של FEV1% חזוי היה קשר לסיכון גבוה יותר לאירועי AF לעומת הרבעונים הגבוהים ביותר (יחס סיכונים מותאם 1.59; רווח בר-סמך של 95%, 1.02-2.50).
לסיכום, במחקר עוקבה גדול זה, שכלל מעקב ארוך טווח בקהילה, נמצא כי ירידה בתפקוד הריאה היא גורם סיכון עצמאי עבור AF בקרב האוכלוסיה הקוריאנית הכללית.
מקור:
Kim B. S. et al. (2019) Journal of Cardiology