תרופות ביולוגיות עם מנגנוני פעולה שונים (מעכבי TNF-α ,IL- 12/23 ו-IL-17) נמצאו יעילים בטיפול בדלקת מפרקים ספחתית בניסויים מבוקרי הקצאה אקראית.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר ביצעו החוקרים מטה-אנליזה של התרופות הללו בטיפול בדקטיליטיס ובאנטזיטיס והשוו את התוצאות עם ניתוחי ממצאים של הקולג׳ האמריקאי לראומטולוגיה 20 (American College of Rheumatology 20) ועם תוצאות מדד ה-Health Assessment Questionnaire-Disability Index.
לאחר סקירת ספרות רחבה, החוקרים ביצעו מטה-אנליזה של ניסויים מבוקרי הקצאה אקראית במעכבי TNF-α (אינפליקסימאב, גולימומאב, אדאלימומאב), במעכב IL-12/23 (אוסטקינומאב), ובמעכבי IL-17 (סקוקינומאב, איקסקיזומאב). ניתוח הנתונים נעשה באמצעות מודל ה-random-effects. החוקרים בדקו את קיום ההטיה במחקר באמצעות שימוש ב-Cochrane risk-of-bias.
במהלך המחקר נותחו 18 ניסויים מבוקרי הקצאה אקראית (n= 6981). על פי תוצאות המחקר מעכבי TNF-α ותרופות ביולוגיות חדשות (אוסטקינומאב, סקונינומאב, איקסקיזומאב) הובילו לתהליך החלמה משמעותי מדקטיליטיס בשבוע 24 לטיפול. בהשוואה לאינבו, הסיכון היחסי היה 2.57 (95% רווח בר-סמך של 1.36-4.84) בטיפול עם מעכבי TNF-α ו-1.88 (95% רווח בר-סמך 1.33-2.65) בטיפול עם התרופות הביולוגיות החדשות.
בבחינת תהליך ההחלמה מאנטזיטיס בשבוע ה-24 לטיפול, הסיכון היחסי בטיפול עם מעכבי TNF-α היה 1.93 (95% רווח בר-סמך 1.33- 2.79) ו-1.95 (95% רווח בר-סמך 1.60-2.38) בטיפול עם תרופות ביולוגיות חדשות.
שתי קטגוריות הטיפול הביולוגי הראו חפיפה בטווחי המדידות של הקולג׳ האמריקאי לראומטולוגיה 20 (מעכבי TNF-α: סיכון יחסי= 2.23, 95% רווח בר-סמך 1.60-3.11; IL-12/23 ו- 17: סיכון יחסי= 2.30, 95% רווח בר-סמך 1.94-2.72).
בנוסף, נמדד שיפור דומה באיכות החיים עם ממוצע דירוג HAQ-DI של 0.29-(95% רווח בר סמך 0.39- עד 0.19-) בטיפול עם מעכבי TNF-α ו-0.26- (95% רווח בר-סמך 0.31- עד 0.22-) בטיפול עם התרופות הביולוגיות החדשות.
מסקנת החוקרים היתה שמעכבי TNF-α יעילים כמו התרופות הביולוגיות החדשות בטיפול בדקטיליטיס ואנטזיטיס.
מקור:
Mourad A et.al (2020) The Journal of Rheumatology DOI: 10.3899/jrheum.180797