מחקרים תצפיתיים זיהו כי לחולי גאוט לרוב קיימת גם תחלואה נלווית של דיסליפידמיה. עם זאת, מערכת היחסים בין דיסליפידמיה וגאוט עדיין אינה ברורה.
עוד בעניין דומה
במחקר זה תחילה החוקרים ביצעו רנדומיזציה מנדליאנית (MR) על מנת להעריך את האפקט הסיבתי של ארבע תכונות שומניות על גאוט ורמות אוראט בסרום תוך התבססות על סיכומים סטטיסטיים של GWAS אשר זמינים לציבור( n ~100,000 עבור ליפידים, 69,374 עבור גאוט ו-110,347 עבור אוראט בסרום).
MR הראה כי עבור כל סטיית תקן (SD) (~ 12.26 מ"ג / ד"ל) עלייה ב-HDL גרמה להפחתה של כ-25% (רווח בר סמך 95%, 9.0% –38%, p = 3.31E − 3) בסיכון לגאוט, עם 0.09 מ"ג / ד"ל (רווח בר סמך 95% 0.12, -0.05, p = 7.00E-04).
הפחתה של אוראט בסרום וכל עלייה ב-SD (~112.33 mg/dL) של TG נמצאה בקורלציה ל- 0.10 mg/dL (רווח בר סמך 95% (p = 9.87E−05, 0.06–0.14, עלייה באוראט בסרום.
תוצאות אלו נשארו איתנות גם כנגד ניתוחים רגישים שונים.
בנוסף, השפעות בלתי תלויות של HDL ו-TG על גאוט/ אוראט בסרום אושרו עם MR רב משתנים. לבסוף, ניתוח מתווך הוכיח כי HDL או TG יכולים להשפיע גם בעקיפין על גאוט דרך מסלול אוראט בסרום.
לסיכום, המחקר אישר את הקשר הסיבתי בין HDL (ו-TG) לבין גאוט ועוד גילה כי האפקט של HDL או TG על גאוט יכול להיות מתווך גם באמצעות אוראט בסרום.
מקור:
Xinghao Yu et al. (2020). Journal of Human Genetics. https://doi.org/10.1038/s10038-020-00863-0